קרמיקה, עץ ומתכת: הבחירה שלנו בחומרים

כשאנחנו מתכננים גוף תאורה, אנחנו חושבים עליו בשני מצבים: כשהוא כבוי, וכשהוא דולק. ביום רואים את הצורה, את גוון החומר ואת המרקם. בערב מצטרף האור, ומגלה בו משהו נוסף.

זו הסיבה שאנחנו עובדים עם קרמיקה, פורניר עץ ומתכת. לכל אחד מהם יש תכונות שמכוונות את הדרך שבה אנחנו יוצרים: החימר נבנה על האובניים, הפורניר נחתך ונתפר, והמתכת מאפשרת מבנה וקו אחרים. החומר הוא חלק מהתכנון כבר מההתחלה.

קרמיקה: הצורה קובעת לאן האור יוצא

העבודה בקרמיקה מתחילה בחימר ובתנועה הסיבובית של האובניים. מכאן נולדות הצורות העגולות שמלוות רבים מהגופים שלנו. כל אהיל נעשה בנפרד, ולכן יכולים להיות הבדלים קטנים בצורה ובגימור בין גוף לגוף.

לקרמיקה יש נוכחות גם כשהמנורה כבויה. כשהיא דולקת, חשוב להבין שהקרמיקה שבה אנחנו משתמשים אטומה: האור יוצא דרך הפתחים, ולא דרך החומר עצמו. לכן עומק האהיל, צורת הפתח ומיקום הנורה משפיעים על האור שמתקבל. תחושת הרכות תלויה בתכנון הגוף ובדרך שבה האור מוחזר ומתפזר סביבו.

בקסטה, למשל, הכיפה הקרמית מקיפה את מקור האור ומשאירה פתח כלפי מטה. הבחירה בקרמיקה מחברת כאן בין צורה מעוגלת ונוכחות חומרית לבין אור שמופנה אל המשטח שמתחתיה.

עץ: כשהחומר עצמו מואר

בפורניר מתרחש משהו אחר. זו שכבה דקה של עץ, שמאפשרת לאור לעבור דרכה. כשהגוף דולק, אפשר לראות את סיבי העץ ואת השינויים בגוון. האהיל עצמו נעשה חלק מהאור בחדר.

בדרופ 45 אנחנו מחברים את חלקי הפורניר בתפירה. זו דרך עבודה שמגיעה מעולם הטקסטיל, אבל מקבלת אצלנו צורה בעץ. החיבור בין החלקים הוא חלק מהבנייה של האהיל ומהמראה שלו.

האור שעובר דרך הפורניר מקבל גוון חם ורך. זה שונה מאהיל אטום שמכוון את האור דרך פתח: כאן יש גם זוהר מהחומר עצמו. את גוון הנורה עדיין צריך לבחור בנפרד, כפי שהסברנו במאמר על טמפרטורת צבע ותאורת אווירה.

מתכת: מבנה, גימור וכיוון

מתכת מאפשרת לנו לעבוד בקווים ובפרופורציות שונים מאלה של הקרמיקה והפורניר. היא יכולה להיות חלק מהמבנה שמחזיק את הגוף, או החומר שממנו עשוי הגוף עצמו.

אינפיניטי, למשל, עשוי אלומיניום צבוע ומיועד בין השאר לשולחנות אוכל ועבודה. כאן החומר מאפשר צורה מאורכת וקו דק יחסית בחלל.

גם כאן, הגימור חשוב. מתכת חשופה ומבריקה ומתכת צבועה אינן מחזירות אור באותה דרך. לכן אנחנו לא מתייחסים למתכת רק כאל חומר שמחזיר אור, אלא בוחנים אותה יחד עם הצבע, הצורה ומיקום מקור האור. התחושה בחדר נוצרת מהשילוב ביניהם.

עבודת יד: לתת לחומר מקום בתכנון

הבחירה בחומרים האלה קשורה לדרך שבה אנחנו רוצים לעבוד. בחימר אפשר לעצב נפח על האובניים; בפורניר אפשר לבנות מעטפת מחלקים תפורים; במתכת אפשר ליצור מבנה אחר. כל חומר מביא איתו אפשרויות וגם מגבלות, ואנחנו מתכננים מתוכן.

זו גם הסיבה שהבדלים קטנים בין גופים הם חלק מהעבודה. סיבי העץ אינם זהים בכל יריעה, וגם שני אהילים שנוצרו על האובניים לא יהיו העתק מוחלט זה של זה. אנחנו שומרים על הצורה המתוכננת, בלי למחוק את המאפיינים של החומר.

כשבוחרים גוף תאורה לבית, כדאי להסתכל עליו גם כשהוא כבוי וגם כשהוא דולק. האם רוצים לראות אור על השולחן, מעטפת עץ מוארת, או קו מאורך מעל משטח? השאלה הזו עוזרת לבחור חומר מתוך האופן שבו רוצים לחיות עם האור. לבדיקת כמות האור הדרושה בחדר אפשר להיעזר במדריך שלנו ללומן ולוקס.

אצלנו, החומר והאור מתוכננים יחד. אנחנו בוחרים בקרמיקה, בעץ ובמתכת בגלל מה שאפשר ליצור מכל אחד מהם, ובגלל האופן שבו הם נשארים נוכחים בבית, גם כשהאור כבוי.